<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' מזוזה</h1>
<h2>דף יא.</h2>
תניא מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע ושל רבים פעמים ביובל, פי' נבדקת שמא נגנבה (פי') או נרקבה.
ובית האוצרות, שהנשים [מת]נאות בהן ומאי נינהו רוחצות פטורה מן המזוזה שהרי אינן עשויין לכבוד.
<h2>דף יא:</h2>
וכיפה (שים) [שיש] ברגליה עשרה. כלומר (שיתחייב) [שיתחיל] האולם (לבסוף) [לכפוף] הנה והנה כבר עלה הרגלים בקו המדה בשוה [עשרה]. דברי הכל דמיחייב במזוזה שהרי שיעור פתח הוי י' טפחים. כיפה, [אולם] העשוי בעיגול. ור' מאיר מיחייב במזוזה דסבירא ליה חוקקין להשלים כלומר כיון שיכול אדם לחתוך מן העיגול עד שיהיה בשוה בקו המדה אע"פ דלא חתך כמאן דחתך דמי. ורבנן סבירא להו כיון דמחוסר מעשה לא מיחייב במזוזה.
<h2>דף יב.</h2>
בית הכנסת דכפרים דדיירו בהו אורחים, מרוב עניים אין מקדישין אותו הקדש גמור כדי שיהיו מותרין לשכב בהן ולאכל בהן האורחין [לפי] שאין ידם משגת להכניס בהם האורחים בבתיהן. אבל דכרכין, שה(י)ן רבים ואין מגיע לכל אחד ואחד כי אם מעט טורח מן האורחים ואם רבו מאד יכולין לעשות בתי(ם) א[ו]רחים להשכיב בהם האורחים ואין צריך לאכול ולשכב בבית הכנסת. [לא, ד]הקדש גמור [הוא].
